אלוהים ניצח!

התגלויות מרים שלנו במדיוגוריה

1981-והיום, מדג'וגוריה, בוסניה והרצגובינה

ב-24 ביוני 1981, חג הולדתו של יוחנן המטביל, ילדים בכפר שהיה אז עדיין חלק מיוגוסלביה ראו אישה צעירה תלויה מעל גבעה, מצביעת על תינוק חדש שהיא מחזיקה בזרועותיה. מהפחד ברחו הילדים.

יום לאחר מכן, ב-25 ביוני, הופיעה האישה שוב באותו מקום, הפעם לבדה, והפעם ילדי הכפר רצו לפגוש אותה ופתחו בשיחה איתה שהם טוענים שלא נגמר עד היום.

הם סיפרו שהיא לבושה בגד כהה עם צעיף לבן, הייתה לה עיניים כחולות והייתה מוקפה זר של שנים-עשר כוכבים.

יום אחר, הופיעה האישה שוב לאחת מהנעות בלבד במילים: "שלום, שלום, שלום . . ."

זו נשארה הליבה של כל המסריהם עד היום, אף על פי שהם ניסו אז לעצור אותם בטנקים.

ההר הוסגר והכנסייה נסגרו. בדיוק עשר שנים לאחר מכן, ב-26 ביוני 1991, פרצה מלחמה ביוגוסלביה.

כשהמערכה כיסתה וחרבה את כל המדינות של יוגוסלביה אחת אחרי השנייה, מקום זה נצל ממכות. לא הושמעה יריית אקדח יחידה.

התחלות ההשתקפויות

יום ראשון

ב-24 ביוני 1981, שש צעירים ראו אירוע ששינה את חייהם ואת חיי כל אדם לנצח: סביב השעה 6 בערב, איוואנקה איבנקוביץ', מיריאנה דרגיצ'ביץ', ויקא איבנקוביץ', איוון דרגיצ'ביץ', איוון איבנקוביץ' ומילקה פבלוביץ' ראו צעירה מאוד יפה במיוחד עם תינוק קטן בזרועותיה. זה קרה באתר גבעת קרניקה, המכונה גם פודברדו.

האישה לא אמרה דבר, אך הורה לילדים להתקרב אליה. הם היו מופתעים ומפחדים. עם זאת, ידעו מייד שהם רואים את האם הקדושה.

יום שני

ביום השני, 25 ביוני 1981, הילדים החליטו לפגוש שוב באותו מקום. הם קיוו לראות את גבירתנו שוב. פתאום היה שם זוהר אור, הילדים השתקפו וראהו את גבירתנו, הפעם ללא התינוק. היא חייכה בחיבה רבה והייתה יפה במידה שאין לה תיאור.

בידיה, היא הצביעה להם להתקרב אליה. הילדים עודדו אחד את השני והלכו כלפיה. הם נפלו מייד על ברכיהם ופתחו בתפילה: "אבותינו..." ,"התהלל נא..." ואת "תהילת האב..." גבירתנו התפללה איתם, אך לא את "התהלל נא". לאחר התפילה, היא החלה לדבר עם הילדים. איוואנקה שאל אותה על אמה, שנפטרה שני חודשים קודם לכן. אחר כך מיריאנה ביקשה מגבירתנו אותות כדי להראות לאנשים שהם אינם משקרים ולא מחוסרי שכל, כמו שאמרו חלק מהאנשים עליהם.

בסוף, גבירתנו פרדה את הילדים במילים: "יהי עםכם אלוהים, מלאכיות שלי!" קודם לכן, היא ענתה בנדיפת ראש לשאלה האם תופיע שוב מחר. לאחר מכן, התיארו הילדים את כל המפגש כ"בלתי מתאר".

ביום ההוא, שני ילדים מהקבוצה של יומו הקודם, איוואן איבנקוביץ' ומליקה פבלוביץ', לא היו נוכחים. במקום זאת, מריה פבלוביץ' ויאקב צ'ולו הגיעו עמם למקום ההשתגלות. מיום זה ואילך, גברתנו הופיעה באופן קבוע לששת הילדים האלה. מליקה פבלוביץ' ויאואן איבנקוביץ', שהגיעו ביומו הראשון של ההשתגלות, לא ראו עוד את גברתנו, אף לא כאשר חזרו למקום ההשתגלות, בתקווה לראות אותה לאחר הכל.

יום השלישי

ב-26 ביוני 1981, הילדים המתינו בהמתנה עד כמעט השעה 18:00, שעת ההשתגלות הקודמות. הם הלכו שנית למקום אותו כדי לפגוש את גברתנו שם. הם היו מאוד מאושרים, אף על פי שהשמחה שלהם התערבה עם חשש לגבי מה יקרה מהאירועים האלה. למרות הכל זה, הילדים רגו סוג של כוח פנימי שמשך אותם לפגוש את גברתנו.

פתאום, בעוד הילדים היו בדרכם, ברק זוהר בשלושה פעמים. עבורם ואלה שהלכו אחריהם, זה היה הסימן שהורה על נוכחותה של גברתנו. ביומו השלישי, גברתנו הופיעה בשדה הפשוט, מעט גבוה יותר ממה שהיה בימים הקודמים. פתאום, גברתנו נעלמה שוב. אבל כאשר הילדים החלו להתפלל, היא הופיעה שוב. הייתה שמחה, חייכת בסרנות, ויפייה שלה היה מכוון.

החזונאים ילדי ויקה איבנקוביץ' (17), יאקב צ'ולו (10), מיריאנה דרגיצביץ' (16), איוואנקה איבנקוביץ' (15), מריה פבלוביץ' (16), איוון דרגיצביץ' (16)

כאשר יצאו מביתם, הזקנה אחת ייעצה להם לקחת מים קדושים איתן כדי לוודא שההתגלות לא מהשטן. אז, כשהם היו בביתה של גברתנו, ויקה לקחה את המים הקדושים והזרקה על ההתגלמות ואמרה: "אם אתם גברתנו, נא להישאר, אבל אם לאו, תעזבו אותנו!" גברתנו חייכה לכך והיא נשארה עם הילדים. אז שאל מיריאנה אותה שם ושתגבה: "אני הבתולה הקדושה".

באותו היום, כשהם ירדו מהגבעה של ההתגלמות, גברתנו הופיעה פעם שנייה. הפעם, עם זאת, רק למריה, והיא אמרה לה: "שלום, שלום, שלום ורק שלום." מאחוריה, מריה יכלה לראות צלב. אז, בגדול דמעות, חזרה גברתנו על המילים הבאות: "שלום, שלום, שלום. השלום חייב לשלט בין האדם ואלוהים ובכלל כל בני אדם!" המקום שבו קרה זה נמצא כמעט באמצע הדרך בין הכפר למקום ההתגלמות.

יום רביעי

ב-27 ביוני 1981, גברתנו הופיעה לילדים שלוש פעמים. בפעם זו, הילדים שאלו כל סוג של שאלה וגברתנו ענתה להם. לכמרים, היא נתנה את ההודעה הבאה: "יהיו הכמרים חזקים באמונה וידאגו לאמונת העם!" יקוב ומיריאנה שאלו שנית על סימן, כי הם הואשמו בשקר. "אל תפחדו מכל דבר", ענתה להם גברתנו. לפני שעזבה, היא נדרשה אם תחזור, מה שהיא אישרה. בדרך חזרה מהגבעה של ההתגלמות, גברתנו הופיעה פעם נוספת כדי לומר: "להיתראות" עם המילים: "יהי אלוהים איתן, מלאכיותי, הלכו בשלום!".

יום חמישי

ב-28 ביוני 1981, מראשית הבוקר, התכנסה קהל גדול מכל מקום, ובצהריים היו כ-15,000 אנשים. באותו היום, הכומר המקומי קרא אל הילדים ואמר להם בדיוק מה ראו ושמעו בנוגע לניסיון של ימים הקודמים.

גבעת ההשתקפויות

בשעה הרגילה, מרים הבתולה הופיעה שוב, הילדים התפללו איתה ושאלו אותה שאלה. ויקה שאלה, "מאדונה הקדושה, מה את רוצה ממנו ואת מצפה מהכמרים שלנו?" מרים הבתולה ענתה: "האנשים צריכים להתפלל ולהאמין בחוזק!" לגבי הכמרים, היא אמרה שהם צריכים להאמין בחוזק ועזור לאחרים לעשות אותו דבר.

באותו היום מרים הבתולה באה ויצאה פעמים רבות. בפעם אחת, הילדים שאלו אותה מדוע היא אינה הופיעה בכנסייה כדי שכולם יראו. היא ענתה: "אושריים האנשים שאינם רואים ואף על פי כן מאמינים!"

אם כי הקהל לחץ את הילדים בשאלותיהם ותאוותו, והיום היה כבד ולח, הילדים הרגישו כאילו הם בגן עדן.

היום השישי

ב-29 ביוני 1981, הביאו את הילדים למוסטאר לבדיקת רפואה. הרופא אמר, "ההרוגים אינם חולים נפשית," דבר שמי שהביא אותם חייב להאמין בו.

הקהל בגבעת ההשתקפויות באותו היום היה גדול יותר מכל פעם קודמת. מיד כשהגיעו הילדים למקום הרגיל והחלו להתפללל, הופיעה מרים הבתולה. בפעם זו, אמרה מרים הבתולה לילדים: "תהאמינו האנשים בחוזק ואל יפחדו."

באותו היום, רופאה נשים איתה אחריהם והסתכלה בהם. במהלך ההשתקפות, הייתה לה תאווה לגעת בגבירתנו. הילדים הנחו את ידיה למקום שבו היה כתף גבירתנו והיא הרגישה חוש חשמלי. הרופאה, אף על פי שהייתה אטאיסטית, הודתה: "משהו מוזר קורה כאן!"

באותו היום, ילדה בשם דניאל סצקה נרפאה באופן נסי. הוריה הביאוה למדז'וגוריה והתפללו במיוחד לריפוי שלה. גבירתנו הבטיחה ריפוי זה בתנאי שההורים יתפללו ויצומו ויאמינו מאוד חזק. כתוצאה מכך, הנרפאה הילדה.

מהשביעי

ב-30 ביוני 1981, שתי נשים צעירות שכנעו את הילדים לנסוע רחוק יותר במכונית כך שיוכלו ללכת בשקט. למעשה, הן רצו למנוע מההילדים להיות במקום ההשתקפות בזמן הרגיל של ההשתקפות.

אף על פי שההרים היו רחוקים ממעלה השתקפות, הם ביקשו לרדת בזמן ההשתקפות הרגילה. מיד כשירדו והחלו בתפילות (שבעה "אבינו שבשמים" וכו'), גבירתנו התקדמה אליהם מהמעלה של השתקפות, שהייתה יותר מקילומטר מרחק. כך, הטרגדיה של שתי הנשים הצעירות לא צלחה.

המקדש היום

לאחר מכן, המשטרה מנעה מההרים והעולים להגיע למקום ההשתקפויות. אז נאסר על הילדים ואחר כך על העם לגשת שם בכלל. אך גבירתנו ממשיכה בהשתקפותיה במקומות סודיים, בבתיהם ובשדות. בזמן זה, הילדים מצאו אמון ודיברו עם גבירתנו מאוד פתוחה. הם ניסו לעשות לפי ההוראות שלה. השמעו לאזהרותיה וההודעות שלה. האירועים במדז'וגוריה המשיכו כך עד 15 בינואר 1982.

בינתיים, הכהנים של הקהילה החלו להוביל את העולים לרגל לכנסייה, הם אפשרו להם להשתתף בתפילת התחנונים ולצאת לשירת המיסה הקדושה. הילדים גם החלו לתפול תפילות רוזריום. לפעמים גברתנו מרים הופיעה לפני הילדים בכנסייה בזמן זה. אף הכהן עצמו, בעודו מתפלל בתחנונים פעם אחת, ראה את גברתנו מרים. מיידית הוא הפסיק את התפילה והחל לשיר שיר ידוע: "לייפה סי, לייפה, דז'בו מריו". "אוי כמה יפה את, הבתולה הקדושה מריה". כל הכנסייה יכלה להבחין שאירע לו דבר נופל על הלב. לאחר מכן הוא העיד שראה את אם האלוהים. וכך הוא, שהעמיד ספק בעצמו עד אז לא רק באפיות אלא גם התנגד בגלויים לשמועות האפיות, הפך להגנתה. הוא העיד תמיכה באפיות עד לכדי מאסר.

ממחרת ה-15 בינואר ראו הילדים את גברתנו מרים בחדר סגור בכנסיית הקהילה. הכהן המקומי אפשר זאת בשל קשיים מחודשים וסכנות ממנו הוא רצה להגן על החוזים עצמם. לפני כן, הבטיחו הילדים שזה נעשה לפי רצון גברתנו מרים. עם זאת, בגלל האיסור של הבישוף הדיוקסיאלי, נאלצה הילדים לעזוב את החדר בכנסייה כמקום אפיות מאפריל 1985. לכן ממנו הם הלכו לחדר בבית הכומר.

כל הזמן מהתחלת האפיות עד היום, היו רק חמישה ימים שבהם אף אחד מחוזים לא ראה את גברתנו מרים.

המקדש מאחור

גבירתנו לא תמיד הופיעה באותו מקום, ולא תמיד הופיעה לקבוצה או ליחידים זהים, ואף ההופעות לא היו תמיד במשך זמן קבוע. לפעמים הופעה נמשכה שני דקות, ולפעמים שעה. גם גבירתנו מעולם לא הופיעה לפי רצון הילדים. לפעמים התפללו והמתינו להופעתה, אך גבירתנו לא הופיעה, ואז לאחר זמן קצר היא הגיעה בלתי צפויה ובלתי ניתנת לחיזוי. לפעמים היא הופיעה למי אחד ולא לשארם. אם לא הייתה מבטיחה להתגלות בזמן מסוים, אף אחד לא ידע מתי או אם תבוא כלל. גם כן, היא הופיעה לא רק לנבחרים המוכרזים, אלא גם לאחרים, בגילאים שונים, במעמדות שונות, גזעים, חינוך ודרך חיים. כל זה מאשר שההופעות אינן דמיון. הן אינו תלויות בזמן, ולא במקום, ולא בתפילה או ברצון החוזים והעולים לרגל, אלא רק בואו, ברצונו שמאפשר את ההופעות.

ההודעות של מדג'וגוריה

על פי עדותם המשותפת של החוזים, גבירתנו נתנה סדרה של הודעות במהלך הופעתה שצריך להעביר לאנשים. אף על פי שההדעות רבות, ניתן לקבוצתן תחת חמש נושאים כי כל ההודעות מובילות אליהם או מבארות אותם:

שלום

בראשית היום השלישי, גברתנו התעקשה שהשלום הוא ההודעה הראשונה שלה. "שלום, שלום, שלום ואין אלא שלום!" לאחר מכן, היא אמרה פעמיים, "השלום חייב לשורר בין אלוהים ובין האנשים ובאמצעם". כאשר נודע שמריה ראתה צלב כשגברתנו נתנה הודעה זו, אין ספק שהשלום הזה חייב לבוא מאלוהים. האלוהים שנהפך לשלומנו דרך מרים בישוע (אפ.2:14) "כי הוא השלום בינינו"...שלום זה "לא יכול העולם לתת" (יה.14:27), ולכן ישוע הורה תלמידיו להביא אותו לעולם (מת.10:11) כך שכל האנשים יהפכו לבנים של שלום (לו.10:6). לכן, אם הקדושה, כ- "מלכת השליחים" במדג'וגוריה, מצביעה במיוחד על עצמה כאם - "מלכת השלום". מי יותר ויותר מוצלח מאתך יכול לשכנע את העולם של היום, הנמצא בסכנת הרס, כיצד גדול והכרחי הוא השלום?

אמונה

ההודעה השנייה של גבירתנו היא אמונה. כבר ביום הרביעי, החמישי והששי של ההשתקפויות, גברתנו קראה לנוכחים לעמוד באמונם, ברור שהיא חזרה על הודעתה זו פעמים רבות. ללא אמונה לא נוכל למצוא שלווה. זה אינו הכל, אלא האמונה היא תגובה לדבר האלוהים, אותו הוא לא רק מדבר אלא רוצה לתת לנו. כאשר אנחנו מאמינים, אנחנו מקבלים את דבר אלוהים, שהפך להיות "שלום שלנו" בישוע המשיח (אפסוס 2:14). כשנקבל אותו, נהפכים לבריאה חדשה עם חיים חדשים בכריסטוס ולשותפות בחיים האלוהיים (1 פטרוס 1,4; אפסוס 2,18). דרך זו מכילה שלום עם אלוהים ואדם.

אין אחד שמבין טוב יותר את הצורך וההשפעה של אמונתנו מאשר גבירתנו. זה הסיבה שהיא דורשת זאת בכל הזדמנות ומשהו לראייה לקומון את אור האמונה לאחרים. בדרך זו, גברתנו מציגה את האמונה כתשובה לכל מה שאנשים שואלים. היא מראה אותה כתנאי הכרחי עבור כל תפילות, משאלות ותרומות, בנוגע לבריאות, לשלם ולכל דבר אחר שהאדם צריך.

תשובה

התשובה, ההפך, היא דבר נוסף שמקובל מאוד בהשראות של גבירתנו. זה קובע שהגבירה זיהתה חולשה או מחסור מוחלט באמונה בבני האדם היום. ולכן אין אפשרות להשיג שלום ללא הפיכה. התשובה האמיתית משמעותה הטהרת הלב (ירמיהו 4:14), כי לב שואף או מפוזר הוא הבסיס לקשרים רעים, אשר לאחר מכן מובילים למצבים חברתיים לא יציבים וחוקים בלתי צודקים כבסיסה והתנאי שלהם. ללא שינוי לבבי קיצוני, ללא התשובה של הלב, אין שלום. לכן גם גבירתנו קוראת תמיד להתוודה לעיתים קרובות. הבקשה מופנית לכל אחד, בלי הפרדה, כי "אף אחד מאיתנו צדיק..." "כלנו סרנו, אף אחד אינו עושה רק את מה שצודק" (רומאים 3:11-12).

תפילה

כמעט מדי יום, מהמחרת הידיעות החמישית, גברתנו ביקשה תפילה. היא מודיעה לכל אחד "להתפלל ללא הפסקה", כמו שהמשיח עצמו לימד (מק' 9:29; מת' 9:38; לוקס 11:5-13). התפילה מעודדת ומחזקת את האמונה שלנו; בלי תפילה, הקשר שלנו עם אלוהים אינו בסדר, ולא קשרנו עם אחרים. התפילה גם מזכירה לנו כמה קרוב אלוהים הוא לנו, אף בשגרת החיים היומית שלנו. בתפילה אנחנו נותנים לו הכרה, אנחנו מספרים לו תודה על מתנותיו אלינו, ובתפילה מלאים תקווה לצרכיינו, במיוחד הישועה. התפילה מאחדת את האיזון הפרטי ומחזקת אותנו בקשר הזכאי שלנו עם אלוהים, בלי זה אינה אפשרית להישאר בשלווה, הן עם אלוהים והן עם השכן. דבר האלוהים הכיר עצמו לכל העמים ומצפה לתגובה מהאנושות. זו בדיוק מה שמגביר את התפילה. תגובתנו צריכה להיות "אמונה מדברת" או תפילה. בתפילה, האמונה מעודדת, מחודשת, מוחזקת ומתמשכת. בנוסף, התפילה של אדם יולדת עדות לקדושים ולקיומו של אלוהים, שמביא לידי ביטוי אמונת אחרים.

צום

כבר ביום השישי של ההשתקפויות, גברתנו הזכירה תדיר לאנשים לצום כי זה מחזק את אמונתם. המנהג של צום תומך ומעצים אותנו לשליטה עצמית. רק האדם שבשליטתו הוא אכן חופשי, ואותו יכול לנטוש לעצמו ולאלהים ושכנים, כפי שאמונה דורשת. הצום מבטיח לו שהכפייה העצמית שלו בטוחה וחריפה. זה עוזר לו להיות פנוי מכל תלות, אך במיוחד מתלות בחטא. מי שלא בעלים את עצמו בפועל תלוי בדרך מסוימת. לכן, הצום משפר את האדם ומנע ממנו לחפש שמחה מושחתת שתגרום לו בהדרגה להיות קיומן חסר תכלית וחסר ערך, לעיתים קרובות בוזבז של הטובים האמיתיים הנדרשים לאחרים כדי לשרוד.

עם הצום גם נזקקים שוב לחן שהמחייה באהבה אמיתית לדלים ולחלשים, וזה, עד כמה שאפשר, אף מקטין את ההפרש בין הדלים לעשירים. לכן, זה מרפא את התאוות של הדלים וגם את היצרים והרווחים המוגזמים של אחרים. בנוסף, הצום בדרכו שלו מביא ממד של שלווה, שאותו היום נואש במיוחד מההפרש באורח החיים בין דלים לעשירים.

בסיכום אפשר לומר שמסריה של גבירתנו דוגלים בשלום כטוב העליון והאמונה, התשובה, התפילה והתענית הם האמצעים באמצעותם ניתן להשיגו.

הודעות מיוחדות

בנוסף לחמש ההודעות, שאמרנו שהם החשובים ביותר שאמרת גבירתנו מיד לכל העולם, החל מאחד במרץ 1984 היא החלה לתת הודעות מיוחדות כל יום חמישי, בעיקר דרך המתגלת מריה פבלוביץ'-לונטי, לקהילה של מדז'וגורייה והעולים רגליים שבאים שם. לכן, בנוסף לשש המתגלים, בחרה גבירתנו בקהילת מדז'וגורייה יחד עם העולי הרגליים שבאים אליה להיות שותפיה ועדייה. זה ברור כבר מההודעה הראשונה ביום חמישי, בה אמרה: "בחרתי בקהילה זו בדרך מיוחדת ואני רוצה להנחותה." היא אישרה זאת שנית כאשר אמרה: "בחרתי בקהילה זו בדרך מיוחדת, יקרה לי יותר ממקומות אחרים, אליהם הלכתי בשמחה כשהשליט העליון שלחה אותי" (25 במרץ 1985). גבירתנו גם נתנה סיבה לבחירתה, כאשר אמרה: "אם תתפלו בקהילה זו, כל מי שבאים כאן יתפלו אף הם, זה רצוני השני" (8 במרץ 1984). "אני מבקשת ממך, חברי הקהילה, לחיות את מסריה שלי" (16 באוגוסט 1984). תחילה יהיו החברים בקהילה והעולי הרגליים עדים להופעותיה ולהודעותיה, כך שבאיחוד איתה ובמתגלים, נוכל לבצע את תוכניותיה, הכוללות התפלת העולם ואת השיבה אל האל.

גבירתנו יודעת מאוד את החולשה והטבע של הפרושים והעולים רגליים עם אותם היא רוצה לעבוד למען ישועת העולם. היא מודעת לכך שזו דורשת כוח על-טביעי, ולכן היא מנחת אותם למקור הכח הזה, אשר הוא בעיקר תפילה. כך, היא קוראת לנו בתלהבות לתפילה פעמים אחר פעמים. לפני כל התפילות, היא קוראת לנו במיוחד לטקס הקדוש, (7 במרץ 1985; 16 במאי 1985) וזוכרת לנו שוב ושוב לכבד את הסקרמנט הקודש ביותר של המזבח (15 במרץ 1984). היא עודדה גם אותנו לכבד את הרוח הקדושה (2 ביוני 1984; 9 ביוני 1984; 11 באפריל 1985; 23 במאי 1988, וכו') ולקראת קריאת הכתבים הקדושים (8 בספטמבר 1984; 14 בפברואר 1985).

עם הודעות מיוחדות אלו לקהילה והעולים רגליים, גבירתנו רצתה שההודעות הראשונות שנשלחו לעולם כולו יתעמקו ויובנו ויתקבלו יותר על ידי אחרים.

ממחצית ינואר 1987, גבירתנו החלה, דרך הנזירה מרייה פבלוביץ'-לונטי, לתת את ההודעות ב-25 של כל חודש, במקום הודעות היום רביעי, וכך זה עד היום.

הודעה מנובמבר 2021

“יקרים ילדי! אני עמכם בזמן זה של רחמים, ואני קורא לכלכם להיות נושאי שלום ואהבה בעולם הזה, שם דרךי, ילדים קטנים, אלוהים קורא לכם להיות תפילה ואהבה, וביטוי לגן עדן כאן על הארץ. יהיו לבכם מלאים בשמחה ובאמונה באל; שילדי קטנים, תקו את אמונתכם בצוותו הקדוש שלו. זה הסיבה שאני עמכם, כי הוא, הגבוה ביותר, שלח אותי אליכם לעודד אתכם לתקווה; ותהאו שומרי שלום בעולם ללא שלום. תודה שכיבדתם לקריאתי.”

הודעה מ-25 באוקטובר 2021

“יקרים ילדי! שובו לתפילה כי מי שתופל לא יירא מהעתיד; מי שתופל פתוח לחיים ומעריך את חייהם של אחרים; מי שתופל, ילדים קטנים, מרגיש חירותם של בני אלוהים ובשמחה לבם משרת לטובה עבור אחיו האדם. כי אלוהים הוא אהבה וחירות, לכן, ילדי קטנים, כאשר הם רוצים לקשר אתכם ולשתף פעולה עםכם, זה לא מאלוהים. כי אלוהים אוהב ומנחיל שלומו לכל יצור; וזה הסיבה שאנחנו שלחתי אותך לעזור לכם לגדול בקדושה. תודה שכיבדתם לקריאתי.”

הודעה מ-25 ספטמבר 2021

“יקרים ילדי! התפלל, העיד ושתחג עםי כי הגבוה ביותר ממשיך לשלוח אותי כדי להניח אתכם בדרך הקדושה. תהיו מודעים, ילדים קטנים, שחיים קצרי ועולם הבא מחכה לכם לתת כבוד לאלוהים בעצמכם, עם כל הקדושים. ילדי קטנים, אל תשאפו לדברים עולמיים, אלא תקו לשמים. השמים יהיו מטרתכם ושמחה תחיל להתגלות בלבבכם. אני עמכם וברכתי אתכם בברכה אםיתית שלי. תודה שכיבדתם לקריאתי.”

קראו את כל ההודעות של מדז'וגוריה

הגבירה נותנת 10 סודות

עשרה סודות שהגבירה נתנה והמשיכה לתת לששת החוזים במדז'וגוריה. שלושה מהחוזים כבר קיבלו את כל עשרת הסודות (מיריאנה דרגיצ'וויץ-סולדו, איוואנקה איבנקוביץ'-אלייז', יאקו קולו), והשלוש האחרות (ביקה איבנקוביץ'-מייטוביץ', מריה פבלוביץ'-לונטי, איוון דרגיצ'וויץ') קיבלו רק תשעה. עשרה ימים לפני התרחשות הגילויים, החוזית מיריאנה תעבור לכומר פרנציסקני מסוים (אב פייטר ליווביצ'יץ') ותכין איתו שבעה ימים דרך תפילה וצום. שלושה ימים לפני שהתגלויות מתרחשות, הכומר יחשוף את הסוד. כל הסודות (עד כה) עדיין בעתיד.

תמונות נופלות

הגבירה עם הילד ישו

במהלך העלייה לרגל למדז'וגוריה, עלה אחד מהעולים צילום של קריזבץ (הר הצלב) - שם הגבירה הופיעה מספר פעמים. לאחר הפיתוח, התמונה הראתה את פני הגבירה עם הילד ישו בזרועותיה.

מרי, אמא האלוהים

התמונה צולמה על ידי צלם שצילם למקום באוויר אליו הציצו ילדי מדז'וגוריה כאילו היו בתרדמת. לאחר פיתוח הסרט, התגלה דימוי זה.