מרקוס, אני מלאך הנדייל. אני אוהב אותך וכל אלה שמקיימים את ההודעות של אם האלוהים. אני תמיד לצידך ואיני עוזב אותך לבד. הייתה אמונה ותפלל לי ללא הפסק ואשאיר לכם הרבה. אנחנו, המלאכים, הם השרתים הכנים ביותר של האדון ושל מרים הבתולה. כשרק מקבלים פיקוד מהם, אנו רצים מייד לבצע אותו. אנו נמרצות במילוי רצונו של האדון ומריה הבתולה ואושר הגדול ביותר שלנו הוא כאשר הם שולחים אותנו משהו. אנחנו מתגעגעים לשמוע את הפקודות של האדון והאם האלוהים. אנו מלאי שמחת לא תיאור כשמי שמישה מקיים את רצונו של האדון והודעותיה של מריה הקדושה, מלכתו. חטא, בנוסף להיותו עבירה, הוא ביגוד הנפש כלפי האדון ואמו, לאחר כך הרבה הטובות שקיבלו מהם. אנו מלאי זעם כה גדול כשמי שמישה מבצע את הבוגדנות הזאת שאם לא היה ידו של האדון, אנחנו הייתים מחסלים אותו, כל כך גדולה היא צדקתנו וזריזותינו לו ולאמו. כאשר נפש סוטרת מהאדון ואימו בגלל חטא, הצער שמגיע לנו הוא כה גדול עד שאפשר למלא אוקיינוס בדמעות שהשפכנו. כשנפש גוזרה על עצמה לעולם, צערינו כה גדול עד שלא נעים... אנחנו מכסים את עצמנו בכנפי ורק לאחר זמן רב שרים שנית את השירים של התהללה. כאשר נפש מתגייסת באמת, השמחה שאנחנו מרגישים היא כה גדולה עד שאנחנו עפים בכל הכיוונים, אנחנו שרים שירי שמחה רעשים, אנחנו זוהרים בכבוד רב יותר, אנחנו מקיפים את כסאו של הטריניטי ומריה הקדושה בלהבות, בקולות רבים אנו מברכים את האדון והבתולה על כוחם הגדול ואהבתם שגברו בנפש הזאת; גם יורדים לארץ ומזלפים אור חדש, שלום וחסדי נפשות. אנחנו תמיד לצידן של הנפש שהברכה אותנו, אוהבה אותנו, מגנה עלינו ומפיצה את התפילה לנו. המשיכו להתפללל אליינו, בעיקר לעשות שעתנו בכל יום שני. כל יום אנחנו אוהבים אותך יותר. אנחנו אוהבים אותכם יותר כל יום.