התגלות בהר חסד - מקדש
(מרקוס): גברתנו הופיעה כגברת הצער, עם מנטיה שחורה ושריון סגול. היא אמרה:)
"השארו איתי היום ברגליו של צלב בני, שמת לאחר ייסורים מאוד כאבים כדי להציל את כל האנושות.
היום אנוכי אם הצער והבדידות. עם נשמה שבורה מצוקה, אני עומדת ברגליו של צלב בני.
אני אם הצער והבידוד כי בשעת הצליבה הייתי לבד, ללא האהבה האמיתית שלי, ללא הסיבה לכל קיומי וקיומי. נפרדתי ממנו, נפרדתי ממנו, בעודה צופה בצלביו בבדידות.
היום אנוכי אם הצער והבידוד, כי שמעתי את תנחומי בני, מראש הצלב, באמצע כאב אטרופי, ללא איש שהקל על סבלו.
היום אנוכי אם צער ובודד, כי מול האכזריות של הבוצים, שטן השקיע את כל שנאתו נגד בני המת.
היום אנוכי אם הצער והבידוד, כי גם לאחר כמעט שני אלפים שנה מזמן זה, היום האימתני ביותר בחיי, רבים לא זוכרים את ייסורי בני ישו, וצערי ליבי הנקייה. הם אף אינם זכרים את שמו.
היום אני אם הצער והבדידות, כי האנושות, שנפלת לתוך בורות של חוסר אמונה, דת, תפילה וחרדליות, סרה מאלוהים, יוצרו, מרדה בו, ואף בחרה באופן חד-משמעי בשטן ורע.
אני אם הצער והבדידות כי אני רואה את בתי היקרתה, הכנסייה, נבזית, מושפלת, ומאבדת עצמה בשל חוסר אמונה גדול וחום. יש רבים מבני, שמאמינים, זה נכון, אך. רבים כבר איבדו את האמונתי, ולא מאמינים יותר בשום דבר. הם אף אינם מאמינים במוות והקורבן הקדוש של בני. זו הסיבה לצערי הגדול ביותר.
אני אם הצער והבדידות, רואה את בני ישו נטוש באוקריסטיה, מונעת בסקרמנטים ומצוותיו.
היום אני אם צערי ולבדות, שעותת לצד כל בני שנבזים, מושפלים, מנוצחים ונידונים על ידי האנושות הפורועה והאתאיסטית שהסירה את עצמה מהאדון.
היום אני אם צערי ולבדות, רואה שמסרעי הרבים ודמעותי לא יכולים להמיר לבם, כבר אינסיביליים לכל דבר מן השמים.
לכן, תהיו איתי ברגליים של הצלב, בצער ובתפילה אינטימיות ומעוררות אהבה. עםי, הקריבו את עצמכם. עםי, סבלו. עםי, המתינו. עםי, בטחו. עםי, בכיו. עםי, ניתנו לאדון, יחד עם בני, למען ישועת כל האנושות. רק כך תוכלו להקל על צערי הגדול והצער הגדול של בני.
אני קוראת לכם: - היות קדושים, ויום אחד נטשו סופית את חטאותיכם! כך יהפוך צערי הגדול לשמחה גדולה, ואז תראה הניצחון הגדול של לבי הבלתי מלאך בכל העולם, מתלכדת עם ההערכה הגבוהה ביותר של הקרבן הקדוש של בני ישוע בכבודו!
(מרקוס): (גברתנו פתחה את זרועותיה והזמינה אותי להתפלל איתה בשקט, לפני הישו הצלוב שראינו כעל מסך. אחר כך ירדה אל המעיין ואמרה לי:)
"- מעין זה של מים הוא נופלא, וכולם אשר באים אליה באמונה ובבטחון יקבלו חסדים גדולים מלבי!
היום, ביום צערי הגדול לצד בני, אברך את המעיין שוב, עם הכוח והמעלות הקדושות של הצלב הקדוש של בני.
(מרקוס): <צלב אור הופיע ביד ימין של גברתנו, שהפיק קרני אור לכיוון המים, אחר כך נעלם הצלב. גברתנו המשיכה:>
"שתו. טהרו את נשמתכם במקור הזה! טהרו את לבבכם וביקשו ממני להגדיל את האמונה שלכם, ואני, גבירת הכאבים והשלום, אענה לכם אם תבקשוני בלב שקר.
במזה המים יתפנו רבים. רבים יחלו. אך הוא יגלה את המחשבות הסודיות של לבבות רבים.
זהו מקור לכל ארצות העולם, לכל ילדיי, ללא קשר אם הם קתולים או לא.
כל מי שבא אליה יקבל את חסדיו, לפי רצון האב, כי אני אם כל האנושות, וכלם רוצה להמיר ולהציל.
חסד זה קיבלתי מבני האלוהים על ידי זכות כאבי.
(מרקוס): (גבירתנו פתחה את ידה, וליבה הופיע דוקר בשבעה חרבות ובעוד סכינים רבות מסביבו. החרבות יצאו מלבה, ואספה אותן כל אחת בידיה וניתקה אותם לאט אל המים של המעיין.
כאשר הגיעו החרבות למים, הן נפלו לקרני אור. גבירתנו הזמינה אותי לרדת למזה.
הניחה אותו כמה שיכלה, ובעזרת קצה צעיף השחור שלה, שעליו תפירה זוהרת בזהב בקצותיה, נגעה במים עם הקצה של הצעיף הזה ואמרה שהמזה נקדשה בנוכחותה.
שאלתי אותה אם היא שמחה שאנו הלכנו לכנסייה לתפילה אחר הצהריים, וענתה:)
"כן, הייתי מרוצה, וישפתי עליכם חסדים רבים בעודכם מתפללים בצלב.
אני רוצה שתמסר הודעה שלי לאנשים. למי שפעלו כאן ברצון. תגיד להם שהברכה המיוחדת מגביה לב טהרתי יורד עליהם היום".
(מרקוס): (בדקה זו של ההודעה, גברתנו החלה לחשוק, אך כשסיימה את זה, פניה חזרו לעצבות, ואז דמעותיה החלו לזרום אל תחתית חיקה, אבל לא נטפו. כך, בבכי, נעלמה גברתנו)