יום שני, 15 בספטמבר 2008
חג מרים שבע הצרות.
האב השמימי ואמא האלוהים דוברים דרך ילדם אן לאחר המסה הקרבתית הטריינטינית הקדושה בחדר התפילה בבית בגוטינגן
הנך חוגגים היום את חג השבעה צרות של מריה. הורשתי לראות את האם הקדושה לבושת כולו בצהוב-כחול. המלאכים סביבה גם היו עם שמלות צהובות-כחולות ובראשיהם עטרות צהובות-כחולות עם מרגליות לבנות. הם הציפו מהחוץ אל החדר על המזבח וסביב הטאבנקול. האב השמימי מדבר רגע ומכיר אתכם לאמא שלו, שתתדבר היום.
האב השמימי אומר עכשיו: ילדי היקרים והבחורים שלי, ילדי מריה היקרים, אנחנו מדברים היום דרך ילדה צנועה, מוכנה ועובדת שלי, אן, לחג של האם השמימית שלכם ואף של אמא האלוהית שלי. זה חגו והוא רצוני ותכנון שתתדבר אליכם היא עצמה, ילדי היקרים שלי וילדי מריה היום.
גבירתנו מדברת עכשיו: אנחני, אמא השמימית שלכם, מדברת אליכם היום, בחג זה שבו ליבי נדקר שבע פעמים. ילדי קטנה ראתה את השבעה חרבות שהיו בלבי. היא הייתה מושפעת עמוקות ומרתקת מהם.
בני יקרי של מרים, לא רק הלבבות שלכם ישתכרעו אלא גם יחלקו בעצב הצלב של בני שלי ישוע המשיח. קדמתי אתכם בצער כאם שמים. אני סובלת את הצער הגדול היום עבור בני הכמורה שלי שלא רוצים לשמע לבני, לבדר בו ולהצליבו מחדש על הצלב. כאמא ידעתי מראש, כשדברתי את הפיאט, מה צער יגיע אלי. חוויתי את בני בשעת הצער הגדול של דרך הצלב. אבל גם חוותי את הבלתי הוגן, זהו לועג האנשים, שמתרחש היום ברמה הגבוהה ביותר. כל הצער שאני צופה בו, כאם הצער. הלוא תרצו, ילדי מרים שלי, לחלק בצערי, בצער האהבה?
הלבבות שלכם גם יסבלו בכנסייה הזאת, בכנסייה זו השדודה. היא נמצאת בשחיתות הגדולה ביותר. הלוא תאמינו שגם אני, כאם שמים, צריכה לסבל במיוחד בחג זה היום כאם הכנסייה? כמה כוהנים נטשו את האמונה. כמה כוהנים לא חוגגים יותר את חגו שלי, כן הם דוחים אותי ובודרים בי. הם אפילו אינם יכולים עוד לתרגל תפילת הרוזרי שלי. אין להם אף פעם לקחת אותו. הם בודרים את בני. הם אפילו לא עובדים לו יותר בכור הנדרש. מה צער חייבתי לסבול היום שוב?
בני שלח אותי שוב ושוב בעצב גדול ביותר לארץ הזאת כדי להעיר את האנשים על הצער שהם גורמים לו. נפלאות קרות בארץ, ודרך אני מתרחשות הנפלאות הגדולות ביותר. אז מדוע הם עדיין דוחים את בני? אנכי, אם השמיים, יכול להופיע במקומות רבים. אלו הן הנפלאות הגדולות ביותר. בוכה דמעות ואף דם, אך למרות הכל אני נדחתה. הם מצחיקים על הפליאה הזאת והנפלאות הגדולות ביותר. כמה כאב לי לב זה עקב זאת, כי דרך נפלאות אלה רבים צריכים להישען, במיוחד הרבים מכהנים. אתם צריכים להעיר שמאפשרת לראות באלה הפסלים לאנושות שאני, אם הכנסייה, סובלת למען כנסיית היום.
כמה אני סובל כאב זה במקומות העלייה הרולדסבאך וויגרטצבאד, כשמלכת הורדוס בארולדסבאך וכאם ומלכה של הניצחון בוויגרטצבאד. כמה הם דוחים אותי שם ומחקים אותי, כי גם אני מעורבת בשליחים שהבן שולח אליכם, אנכי, אם הכנסייה. אני מגנה על השליחים ואני אוהבת אותם כי הם מכריזים את המילים והאמתות של בני וכי הם אף מוקרבים לעצמם למען האנושות להצילם. השליחים מביאים הקרבות הגדולים ביותר כי נבחרו על ידי בני להכריז את אמיתתו להציל את הכנסייה. היא נמצאת בצירים הגרועים ביותר. זה הסיבה שבני רוצה להקים את הכנסייה החדשה, שאותה כבר הקים בכמה בתי כנסת, אך הם מצחיקים אותך, הם קללים אותך, הם דוחים אותך, הם אויביך, כי בך נולד ישו מחדש. הם דוחים אותו היום גם בך.
בכל המקומות שבו מלאכי נופלים מופיעים, עליהם ללכת. כמו שאני נאלצתי לברוח בבת לחם עם בני בלילה, כך גם אתם חייבים לברוח במקומות שבהם חוגגים את הזבח הקדוש של בני זה. אומר אנוכי בחזקת: זו הארוחה הקדושה הזו, לא ארוחת קהילתית. היא הוללת בני. זאת ניתן להבין רק בפרווטנטיזם והאקוומניזם שבא אחריו. אין זה הכנסייה של בני. איננה הכנסייה היחידה, הקדושה, הקתולית ואפוסטלית. לא נראה עוד דבר מכנסיית קתולי זו. הכל פרוטסטנטי. אין דבר קודש.
האם זה הסיבה שבני לא היה צריך לצאת ממנו הכנסיות? האם זה לא היה חיוני, מאחר שאין חוגגים את הזבח הקדוש של המסה, מאחר שכוהני אינם מוכנים עוד לנתן בני ולהתיר קומוניה פומית בעמדת ברך? כמה הוללות זו כוללת. הלאיים נותני הגוף, גופו של בני. מה זה כולל לבני? הוא לא יכול היה לסבול זאת. האב השמימי חייב להבטיח שישוע המשיח נאלץ לעזוב את המזבחים הזה. הסבל הזה הפך ליותר מדאי לי ואבי השמיים.
התוודע, זבח ותפול עבור הכוהנים האלה, במיוחד לכוהני הקוריה ולרבני העליונים שגרמו לסבל הזה דרך ועידת הוותיקן II. הבישופים אפשרו זאת. הם השנו הכל. הם נתנו עצמם למסוניות והלכו אחר המסוני ואמרו את חוקיהם. האם אי פעם חשבו על בני ישוע המשיח, הבן היוחיד של האב בטריניטי? לא, יותר ויותר הוא הולל ומגונה. המסונים נכנסו, ובכוחות השטניים הם הופכים ליעילים. כמה רע עושה בכל העולם דרך מסוני אלו. כמה נדקר לבי, הלב האימי, מחדש. שטן נכנס לכנסיות 'פרוטסטנטיות' אלה, שם מתקיים ארוחת קהילתית. האם אתם מאמינים שהבן יכול להיות נוכח בארונות הקודש הזו?
עקוב אחר צעדי האב השמימי, אתם ילדיה של מרים. חשבו על מה שקורה. רוצים גם אתכם לשמע לשרתן או שאתם רוצים לשמע לי, לאמא השמימית, שאני מביאה אותך לבנה, בסוף אל האב השמימי, רוצים לעסוק בתכונותי כדי להגיע שם, לתפארת נצחית? רוצים להמשיך וליפול לבור העמק. זה נצחי. לא תורשו מעולם לראות את כבודו של אלוהים, פניו לפנים, כי תישפטו ותושלכו למצוקת נצחיות.
אני, כאמא הכנסייה, קוראת לכם שוב ושוב ושוב: "שובה! אני האמא של הכנסייה ואני רוצה להביא אתכם בחזרה לבני, לאב השמימי. הוא רוצה שתממשו את תוכניותיו ולא את תוכניותיכם ותוכנית הבונים החופשים. עוד יש זמן קצר, אז בא הזמן של האב השמימי, כי הוא ייקח את המאורע הגדול ברצינות. ואני, כאמא הצרות, אבקש מאותו המאורע עם בני, שגם צריך לחוות את הסבלות הגדולות ביותר על המזבחים מהשמים. מה שקורה שם לא יכול להיות לפי רצונו.
המאמינים טועים בדרכם ולא מתעוררים. הם בשינה של מוות וגם אינם רוצים להתעורר על ידיי, האמא השמימית. לא, הם בוזים לי, כי בפרווטנטיזם נכתב שאני אינו אם אלוהים, אלא עדיין מרים, כלומר, שלא ילדתי את בן האלוהים. הלא תרגישו, ילדי, מה זה משמעותו? אחד דוחה את אלוהים, ישוע המשיח בתריסקציה. הוא לא נולד כלל דרךי כאמא, לא, אני עדיין מרים שהם מעבדים, אך לעולם לא כנושאת האל ואשתכם ואימה של הכנסייה.
אני קורא אליך, שוב והתעורר, כי הזמן קרוב, אותו הקובע האב השמיימי. רק הוא לבדו יראה את הזמן הזה. אני אוהב אותך, ילדיי, והרגשתי היום לחיקי כי אנחנו סובלים יחד עםכם אף על פי שאתם משתתפים בסבלות הצלב, בצער. האב השמיימי בטריניטי רוצה עכשיו לברך אתכם ואני, כאמא השמימית, מותר לי לעשות זאת היום בדרך מיוחדת מאוד עם הכח האלוהי, עם כל המלאכים והקדושים, עם כל הגן עדן, בשם האב ובעל-הזהות ובשם הרוח הקודש. אמן. תברכו ותיבחרו כילדי מרי ללכת בדרך זו. אמן.