(דוח-מרקוס) היום, בא אדונינו לבוש בצבע סגול בהיר. פניו היו חמורים. הוא שלח אותי לכתוב: (דוח-מרקוס)
אדוננו ישוע המשיח
"-ליבי הקודש מלא מרירות ואבל על מה שעשו עם ההופעות של אמי המובחרת במונטיקיארי. כן, בגלל הבישופים, הכמרים והנזירים שהרדיפו את ההופעות במונטיקיארי, המסרים של אימי לא נודעו בעולם כולו. נפשות רבות אבדו כי המסרים של אמי, שהתגלה למורתי פירינה גילי במונטיקיארי, לא הועברו אליהם. ליבה האוהב ביותר של אמי חודד מכאב רואות את מסריה, בקשתה, דמעיה וצעקותיה נלחמות, מבוזות, מנוכחות ונכזבות על ידי הכמרים, ללא אף אחד שיעמוד להגנתה! כמה רכות, פחדניות ולניות היו ההופעות של אמי במונטיקיארי סביבן! כמה בלתי מסודרות ומרפפות! מה אמונה חלשה ואינה מתעקשת כלפי ההופעות של אימי המובחרת באותו מקום! אמי ופירינה נותרו לבד, עם מעטים מאוד להגנתן לאחר שעת החסד בשנת 1947. רק אחרי 20 שנות דומייה לא צודקה ולבידוד, יכלה אמי להתגלות מחדש בפונטנל, הודות לפעולה יוצאת דופן שלי שהכינה הכל כדי שקרה זאת. ואם כאן? האם יהיו רק נפשות פחדניות, לניות ורכות שלא יעמדו להגנת אימי עד סוף? מה ישקע? האם אמונה תאבק כאן כמו במונטיקיארי? רוצה נפשות עשויות מאש הטהר של רוחי הקודש, שתגנו על אמי ואמת המסרים בכח האמון האמיתי. אשיר הנפש שתהיה כך, כי אנוכי עצמי אתה כחו ופרסו; אך הוי לנפש הפחדנית שלא תצא להגנת אימי והופעותיה, כי אנכי עצמי מאלף את שם נפשה זו הפחדנית והרכה מספר החיים. הוי לנפש הבוגדת של אמי! טוב יותר לא הייתה לה ליוולד! בן, שאר בעבדותך הייחודית והאקסקלוויזית לאימי, כי כך תעבוד אותי במלואו וברמה מושלמת. מארקוס, יקר לי, שלום! ברכתיך ואת אהובך".
(דו"ח-מרקוס) "אז ברך אותי האדון ויצא. פני האדון היו היום מלאים בצער ואף זעם. לא גברתי אף לשאל אותו דבר. הזעם של ישוע נגד אויביו ובגידיהם של אמו הקדושה ביותר הוא קודש ונוראי!".