אני מלאך השלום! מארקוס, היום באתי לומר לך שהחסרון של אהבה וקדושה לקדוש יוסף הוא הסיבה לצער הגדול של הלבבות הקדושים של אדוננו ואמאינו. ללבבות הקדושים יש צער גדול כי קדוש יוסף ולב האוהב ביותר אינם נודעים או אהובים על ידי האנושות, מה שהוביל את בני האדם לבסוף להתעלם ולא לאהב את הלבבות הקדושים של ישו ומריה הקדושה. זה בגלל שאין מוכרים ואוהבת קדוש יוסף שאלוהינו ואמאינו הקדושה אינם נודעים או אהובים.
ההקדשות האמיתית לקדוש יוסף צריכה להיות ידועה ומתורגלת כמה שאפשר, כי תלויותיה של הצלה רבה של נשמות תלוי בה. לכן, מארקוס, הטריינט הקדושה רוצה שתהודיע על כך ותפיץ את זה לכל הנשמות כדי שתושענה. ההקדשות האמיתית זו מתחילה בכך שהנתנו עצמנו ומעניקים הכל לקדוש יוסף הגדול. צריך להעביר את עצמכם לחלוטין אליו, בכל כוחכם, עם כל אהבתכם ובכלל היכולות הרוחות והגופניות שלכם כדי שכל דבר יהיה שלו והוא יעשה בו מה שהוא רוצה. אז הם חייבים לחיות בתלות מלאה ואוהבת בו, לסמוך ולצפות הכל מרצונו האבוי, שאינו אלא רצון העליון. מעל לכל, כל הדברים צריכים להיות נתונים לו ולא ניתן להציע התנגדות ללבו האוהב שלו, שרק רוצה לפעול בנפש לפי רצון הטוב של העליון. ללא כניעה מלאה זו ואין התנגדות אנושית, כל הצעדים האחרים של הקדשות הזו לא יאפשרו, כי זה כביש דו-סטרי. לכן, בקשו את עזרתנו (הערה: של המלאכים הקדושים), כדי שנוכל לעזור לך לחיות את ההקדשות הזה הגבוהה. אשריים הם שמקדשים עצמם לקדוש יוסף, קדוש זה העליון והגבוה ביותר ממלכות השמים, כי הם כבר צעדים אחד מהכתר החיי הנצחי והשמימה". (דו"ח-מארקוס): אז הוא ברך אותי ונעלם.