ילדיי היקרים מכל,
היו שלי כפי שאני שלכם. אהבו אותי כפי שאני אוהב אתכם; בואו אליי כפי שאני ממתין לכל אחד מכם בזמנים שנקבעו לנו. אני תמיד מוכן לקבל את פניכם כשאתם באים לכנסייה; אני ממתין לכם שם, ואתם באים, שמחים למלא את חובותיכם כלפיי.
כשאמי הלכה למקדש כדי להתפלל, היא הלכה לשם בהתלהבות של כלה המתאחדת עם חתנה, של ילדה השמחה להיות עם אביה, לחלוק עמו זיכרונות שמחים וחיבה הדדית, ולמצוא בו הגנה מנחמת עמוקות. שכן זוהי אבהות: הגנה, נחמה, הבנה ודאגה לרווחתו ולצמיחתו של הילד.
רוח הקודש הוא החתן המעריץ את כלהו, השומר על ביטחונה אך מצפה ממנה להדדיות: חליפין, הבנה הדדית והתעלות הדדית, כשכל אחד עושה טוב לשני, מכבדים, מבינים ותומכים זה בזה, כששניהם שואפים אל אלוהים ואל רצונו. אמי הייתה כזו הן כלפי רוח הקודש והן כלפי יוסף, ושניהם העריצו וכיבדו אותה כראוי בין בני זוג.
מריה הייתה מרוכזת לחלוטין במימוש הרצון האלוהי, יהיה אשר יהיה, ועל פי כתבי הקודש, אותם הכירה היטב, היא ידעה שהמשיח יהיה איש צער, ומעולם לא עלתה בדעתה לרגע אחת לסרב למשימה זו עבור בנה אהובה, שכן היא כבר הייתה באופן מהותי ורוחני אם האנושות, כשם שחוה הייתה מילולית אם האנושות.
אמי הייתה תוססת ומבינה, אך לא אימפולסיבית; היא אהבה בכנות את אלו שניגשו אליה, וחיבה אמיתית זו של חברה נאמנה הייתה מדבקת. כל מי שהכיר אותה יכול היה להרגיש ללא סייג שהיא הייתה חברתו הכנה והיקרה מאוד.
אמי אהבה אותי בעדינות; היא הייתה קפדנית, כן, כי לכל דבר היה טעם בקיומו, אך היא הייתה כזו יותר למען עצמה מאשר למען אחרים. היא הייתה עדינה ורכה להפליא, אך זה מעולם לא היה מוגזם או לא במקום. היא הייתה מושלמת, ללא רעב, וכל תכונותיה היו ראויות להערצה וזכו להערצה.
יוסף, אבי הארצי, אהב אותה בהערצה; הוא דאג לה אך בראש שקט, שכן היא הייתה שבעת רצון מכל דבר, לא התלוננה על דבר, ונראה היה כי אי-נוחות כלשהי אינה משמעותית עבורה. לעיתים קרובות עסקנו בתשובה וצום מכיוון שלא היינו עשירים, וכאשר נכפה עלינו זמן של תשובה, הודינו לאלוהים על טובו ועל דאגתו לנו.
לאמי הייתה חיי פנים עמוקים; היא התmeditata (התבוננה) בכתבי הקודש בכל אמונתה. כתבי הקודש היו חוקי; הם הכריזו עליי, ובהם היא זיהתה את יד אלוהים — אביה, בנה ובעלה.
כאשר התחלתי את חיי הציבוריים — לאחר שאבי יוסף כבר נפטר — היא החליטה לעקוב אחריי יחד עם נשים אחרות שהצטרפו אליה, והיא שימשה כעדה ראשונה עבור השליחים שלי לאחר שעזבתי אותם בעקבות עלייתי.
כבדו את אמי — כן, כבדו את אמי, שהיא ללא חטא, שמעולם לא עשתה חטא אחד, שאהבה אותי בצורה מושלמת, ושהייתה, על הארץ, שמחת ליבי הקדוש ביותר.
נתתי אותה לכם כאם שלכם בסבל שלי על הצלב משום שידעתי בדרכי אלוהית, בידיעה את דאגתה האימהית לכל מי שפנה אליה, שהיא תהיה שמחה — כן, שמחה — שתהיו כולכם ילדיה. ועכשיו, מן השמיים למעלה, היא עמכם בדיוק כפי שהייתה עמי: נוכחת, מנחמת, תומכת, מסייעת, ואימהית באופן מושלם.
אםות היא תכונה מיוחדת שנתתי לנשים המבקשות להפוך את עצמן ראויות לה, ואלו המזלזלות בה כיום אינן ראויות לי. כאשר אלוהים מפקיד משימה, אחריות כלשהי, בידי אחד מיצירותיו, אם היא מסרבת לה, היא דומה למשרתת הלא ישרה שגונבת מאדונה את מה שמגיע לו לקבל: ילדים שימלאו את שמיים שלו ועבורם הוא ברא הן את היקום החומרי והן את הרוחני.
ילדיי, כל הנשים הן שותפות בעבודת הבריאה שלי, ואני רוצה שהן ילכו בעקבות דוגמת אמי: צנועות ונדיבות, מוכנות לתת לאלוהים את מה שהוא חפץ בו מהן, ללא הסתייגות ובהתאם למצוותיי.
נשים המקבלות בתוכן את חסד החיים ומתנגדות לו באמצעים הסותרים את רצון אלוהים עוברות על מעשה חמור של אי-ציות ואכזריות. כל יצור שנולד ראוי לחיות משום שאלוהים נתן לו חיים; כל חסימה של הרצון האלוהי היא חטא חמור כאשר היא נוגעת בעניין כבד, אך החיים אינם אופציה — הם מתנת אלוהים לאם ולאב, וכל מי שמסרב להם מציב את עצמו בהתנגדות לאלוהים: חטאו ירדוף אותו בדיוק כפי שחטא קין רדף אותו עד לקבר.
ילדיי, אל תפחדו לתת חיים; אל תחזיקו בהם; וגדלו את ילדיכם באמונה ובציות לחוק האלוהי. אז תהיו בדמות אמי מרים, שקיבלה ממני הכל משום שאני אלוהים, המטיב של יצוריי.
אני מברך אתכם ומושך אתכם אליי דרך כל מעשי האמון שלכם בהשגחתי האלוהית.
בשם האב, הבן ורוח הקודש †. אמן.
אדונכם ואלוהיכם
מקור: ➥ SrBeghe.blog