ילדים יקרים, מרים האימהללית, אם כל העמים, אם אלוהים, אם הכנסייה, מלכת המלאכים, עזרת החוטאים, והאם הרחמנית של כל ילדי הארץ — הנה, ילדים, גם היום היא באה אליכם כדי לאהוב אתכם, לברך אתכם, ולומר לכם להגרש את האדישות ביניכם, אחים ואחיות.
אתם מבינים, אדישות אינה דבר טוב — לא עבור אלו שמתנהגים כך ולא פחות מכך, עבור אלו שסופגים אותה. אלו שהופכים לאדישים כלפי אחרים אינם מבינים שירחם שלהם הולכים ונעשים צחיחים יותר ויותר. לבבות אינם צריכים להפוך לצחיחים משום שכאשר הם עושים זאת, הם כבר אינם נראים צלולים בעיני אלוהים.
שמחו ביניכם, אחים ואחיות; החליפו כמה מילים, והכי חשוב, שכל אחד מכם ילמד להקשיב לאחר; זהו הצעד הראשון שמוביל אתכם לעבר אחדות.
לעיתים קרובות, אח או אחות מדברים אליכם, אך זמן קצר לאחר מכן, כשאתם הולכים בדרככם, אתם כבר לא זוכרים מה הם אמרו. המשמעות היא שלא הקשבתם לשני; המשמעות היא שאינכם בונים אחדות; המשמעות היא אדישות!
ילדים, אדישות ביניכם הורסת מערכות יחסים בין אחים לאחיות; גם אדישות הופכת לפורייה כשיד המדבר. מוטב לכם לשנות כיוון ולהחליט פעם אחת ולתמיד להקשיב זה לזה, לאהוב זה את זה, ולהיות נדיבים זה כלפי זה. אפילו מול כאבו של האחר, אתם לעיתים קרובות אדישים, וכשזה קורה, שאגה רועמת מגיעה אל לב האל — שכן אדישות אינה מועילה לאלוהים, כי אלוהים האב יודע היטב שאדישות מחשיכה את לבבותיכם ומרחיקה אתכם ממערכות יחסים אנושיות; כשאלוקים ברא את העולם הזה, הוא תפס אותו כמשפחה — משפחה עצומה!
קדימה ילדים, האם תוכלו לעשות את הטוב והנכון בשם אלוהים?
מבטי הרך לעולם לא יפקיר אתכם!
תהילה לאב, לבן ולרוח הקודש.
ילדים, אם מרים ראתה את כולכם ואהבה את כולכם מעומק ליבה.
אני מברך אתכם.
התפללו, התפללו, התפללו!
גבינתנו הייתה לבושה בלבן עם מעיל שמימי; על ראשה הייתה עታ צתר של שנים-עשר כוכבים, ועל רגליה היו ילדיה, יד ביד, רוקדים.