הודעת גברתנו

יילדי, הדליקו את לפיד התפילה! פתחו את הנרות של לביכם, כי הרוח הקדושה רוצה לשפוך עליכם את השמן האלוהי שלה. היא תשפך עצמה אל הלב שברצונה באותן ימים.

שנת ה-7 להופעות

הודעת גברתנו

"- יילדי, ביום זה של שנת ההופעה של נוכחי בקרבכם, אני רוצה, ילדי, להביע לכם תודה על בואכם מרחוק וקרוב לחגוג את חגו. כן, ליבי הנקייה שמח ומתרגש משך אלוהים ניתן לי להישאר איתכם כך זמן רב, למסור אליכם הודעותי.

חיו את הודעותי, ילדי. חשוב לכם לחיות אותן, כדי שאף פעם שאני לא תוכל להיות עםכם כאן, בדרך זו, תזכרו הכל שהספרתי לך, ותחיו את בקשותי בשמחה, וכך לא תקעו בצער.

אני מבקשת גם מכם לחיות את הודעותי, כי העולם צריך הרבה, הרבה, הרבה תפילה. זכרו ילדי, שהכוח של התפילה אינו מגיע ממך, אלא מ-אלוהים. רק הלב שבאלוהים יש לו הכח (הפסקה) של התפילה, וכך עם כוח זה הוא יכול אף לשנות את הרע לטוב.

יילדי יקרים, היום הסיבה שאינכם מתקדמים וגדלים באמונה, בתפילה, היא כי לא קיבלתם אותי אל לביכם. תנו לי כניסה אל לביכם, ילדי, ותראו איך הרוח הקדושה תשופע עליכם, מביאה את כל מתנותכם, ומשליכה מחייה שלכם הכל שאינו הוא, ולא שייך לו.

זה הוא הרוח שולח בו רוצה.

הרוח הקודש נשופפת איתי כאמא, פעולה ומכינה את דרך בני, ישו.

רוח הקודש היא הרוח שמשופפת איתי אל לבבות שקטים, לבבים פשוטים וטהורים, כמו מקום זה.

רוח הקודש היא כח שבא להביא לכם שלום. חייו בבקשותי, ילדי!

בשנה זו של רוח הקודש, אני מזמינה אתכם כולם להתאחד עםי וכנסייה, ולצעוק בקול חזק יותר: (התמהמה)

"בואו, רוח קדושה!" בוא רוח הקודש!

אני מברכך בשם האב. הבן והרוח הקודש."

הודעה של אדוני ישו המשיח

"- אני הייתי! אני הייתי מדבר אליכם, דור! או לבבות, דומים (התמהמה) לנחושת מתקלקלת, וכבר מפורקים.

דור! עם איטי להבנה, (הפסק) ועדיין כה טיפש, כדי לעסוק. האם אתם לא יודעים שהזמן בו אתם חיים נבוא בשערי התנ"ך, על ידי הנביי שלי יואל? "ויהי באחרית הימים, ואשפוך רוחי הקדוש על כל הבשר, ועל עבדיך ואמותיכם; זקניכם חלומות יחלו, ונעריכם חזונות. ואשפך את-רוּחִי על כָּל בְּשַׂר.

אוי דור! איך אתה איטי להבנה, ואויבים להבין את תאוותי! הינך אחד מהנערים הנבואים על ידי הנביי שלי יואל, שיהיו לו החזונות!

איך לא תבינו את רצוני, את דרךי?

אני הויה!! לפניי אף ההרים והמערות נמלטות, ואין דבר יכול לעצור מה שזרועי העז החל. אני קוטף שם שאני רוצה, ואשתיל שם שאני רוצה. ואני רציתי לשתול כאן, וכאן יישאר, וכאן יעלה (הפסק) מה ששתולתי.

אוי דור! עם אהבים (הפסק) וטובים בעיני! מאה יכולתי לעשות עוד כדי להראות לך שאני חולה אהבה לכם? שאהובי אותכם, מחכה רק למעשה אהבה פשוט עבור מי, כך שיוכל לעשות דברים משוגעים לנפשותיכם?

דור! ליבי הקודש פתוח אליך, כמו מעיין שזורם; כגביע שמלא עד אפסו; ובורית שנשברה. לבי יצא לשפוך ברכות עליכם, טוב על טוב, וחסד על חסד.

איך אתה (הפסק) לא תתן לי את לבך, רואים אותי עם ליבי הקודש ביד, נותנת לך כל הלב ללא הגבלות, איך אתה יכול להסתר (הפסק) את האבנים שלך?

חזור! חזור אל אני, דור! אנוכי אוהב אותך! ואהבתי, אעקוב אחריך.

הנה השעה באה. כבר מארחת את השולחן. המושבים לאורחים שלי כבר מנויים. הכיסאות מוכנים, כמו גם הארוחה. אבל הוי למי (הפסק) שאליהם שלחתי הזמנה וקרא, ולא רצו לקבלו. כאשר הדלת של חדר המשתה תסגר, בתוכה יהיו שלום ושמחה, אך מחוץ לה יהיה רק חשיכה, זאבים רעבים נקרעים. כל הזמן, ובאותה העת, מרירות, בידוד, ייאוש, (הפסק) צרצור שיניים. (הפסק)

דור! (הפסק) הוי כנסייתי האהובה!(הפסק) אתם אורחי, אבל כמה מהכל תפסתם את ההזמנה שאני נתתי לך, וקרעתם אותה, עם בוז מוחלט, ובתמיהה מוחלט.

דור! הוי כנסייתי! הוי עמי! אתם הרגו (הפסק) פעמים רבות את שרתי, שרתי; שהביאו אליכם הזמנות שלי!

דור! מה עוד אני (הפסק) יכול לעשות עבורך? דור, בת מרדית, חזור הביתה! חזור הביתה עם אפר על ראשך, לבוש בסק, ודמעות נופלות מעיניך על ידיים, ואני (הפסק) אעשה לך משוגעים.

ידע דור, שנפש (הפסק) אוהבת את הכי הרבה, היא זו (הפסק) אוהבת את הכי הרבה.

ישר בשלום. אנחנו עוזבים לך את רוח הקודש שלי".