יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

קריאת הצער של ישו הנוצרי לבני האדם.

סלח להם, כי לא יודעים מה הם עושים.

ילדי, תהיה שלומי איתכם תמיד!

התקופות כבר מודיעות על בואי הבא. אבינו, סלח להם כי לא יודעים מה הם עושים. עד מתי צריך לסבול את הביזוי של אלוהותו? פסיוני חוזרת לחיים וגלגלתי יותר מכאובית בשל כך הרבה כפירה ושל כך הרבים מהחטאים של רוב האנושות בזמננו.

כל הפסקה, כל תם שנהרג שובר את בשרי; הידיים הרוצחות מלקים אותי; הילדים וזקני הגילה שאינם מתים מרעב הם קוצים שחודרים בראשי. ישותי רועדת מכאבים כשהאדם והטכנולוגיה שלו של המוות מניפלים את החיים; הצלב שצריך לשאת בזמן זה כבד יותר מהצלב שהנחתי בדרך לגולגותה. !כמה אני סובל לראות את נעורי, טבולים בחושך ומותו, כמה אני סובל לראות משפחות שנהרסו, העניים הרעים, האלמנות והארמלים! דמעות זורמות מעיני כשאני רואה שאפשתי את דמי כדי לפדוך ואין זה נראה שיש ערך. !או, כמה כבד צליי, וכמה איטי סבלתי! קירנוס בא ותעזרי לי לשאת את הצלב הזה; בכו עימי בנות ירושלים, טהרי פני בדמעותיכם וצרפי דמותי על נשמתכם. אנוכי המשיח לכל הזמנים, שכב ונשבר ואבל רואה כמה ייסור האנושות, כמה הכפירה והחטאים של הדור הנכרי הזה. הוי רועים בית אביו שלי, צאני אובדים בשל התרחקותכם ולחדקתכם מהבשורה שלי! כל כהן שאבד מרגיז את כנסייתי ואדם דמי זורק בחזרה כשהם נופלים לתהום. אנוכי הכוהן הגדול שלך, קורא לרועים הצעירים של צאני היום לשוב לדרך הבשורה שלי ולא להמשיך לחיות חיים של פזרנות. נתתי לכם דוגמה לענוה ושלמות רצון אביו שלי, למה אתה חודר אותי כלונגינוס עם החנית של הכפירה והאמונה וחסר התחייבות לבשורתי? רבים אינם מאמינים בי עוד, רבים שואלים על סתר גופו ודםי, נעולים בפשטות של אוסטיה מוקדשת, ומחזיקים את זבח הקודש שלי רק כדי לעמוד בדרישות.

אני צמא אחרי כהנים אמיתיים שמסררים את עצמם לי, ומקיימים את הדוקטרינה של הכנסייה שלי ובריתי; עםי צמא בחיפוש אחר דברי, מי יכול לשקוע בצמאי?, צוארי נופלים אל הצוק, כי אין רועים להנחילם ולהביא אותם אל הגדר; הקציר שפע אך הפועלים מעטים. האכילו את צאני כהנים שלי, וקיימו את משרתכם הכהונית כמו שאמרתי לכם; לא תזניחו את עדרי, כך שלא תחשבו, כי אכן אומר לך: מיהו ניתן הרבה, ממנהו יבקשו הרבה; השתמשו היטב במידות שנתתי לכם, כדי שתצדקו ולא יהיה צריך לאמר לכם מחר, סור מאלי.

אני צמא, אני מואבל, גדולה כעסתי וכאבי אט אט, בשל רבון חטאותיכם; באו לנחמי עםי, באו לנתחמי רועי צאן שלי; חברותכם מקלה את כאבי וצערי, אל תתמהמהו, כי הערב עובר והלילה בא. אני מחכה שם שבו אנוס ואבדון. אני אדונייך, ישו הנוצרי. הידוע שאינו נאה.

הפצרו את הודעותי לכל האנושות.