יום ראשון, 30 בינואר 2011

יום ראשון רביעי אחרי הפרסום.

האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקרבתית הטריינטינית הקדושה והערצה לאלוהים הנכבד בבית הכנסייה הביתי בגוטינגן דרך כלי ובתו אן.

בשם האב והבן ורוח הקודש אמין. סמל האב הזוהר בזהב ומתכת כסף בכל בית הכנסייה והוא נע עד הרחוק ביותר בכיוונים ארבעת רוחות השמים. המלאכים הלכו בבגדים לבנים וזהרות זהב ושרו את 'גלוריה אין אקסלסי דאו'. הם הקריבו זה לקרב לאב השמימי. מזבח מרים גם הזהיר באור זהבה עם המלך הקטן של האהבה ויישו התינוק במנורה.

האב השמימי ידבר: אני, האב השמימי, מדבר עכשיו ברגע זה, ראשון רביעי אחרי ההשתקפות, דרך כלי רצוני, משמעתי וצנוע שלי ובתי אן. היא שוכבת ברצוני ואומרת רק מילים שהן ממני.

אוהבים מאמינים, אוהבים עולי רגל מקרוב ורחוק, צאן קטנה יקרה וצאן קטנה יקרה, היום אביכם השמימי ישגיח לכם נבואות מיוחדות בהמשך הזה, ראשון זה.

אוהבים שלי, אביכם השמימי בכה, ודמעות אלה זרמו לגביע הקרב. הם התאחדו עם דמעות הדמים של אמי השמימה והפכו לדם בגביה.

אהוביי, אנכי אב השמיים, אדבר אליכם היום על אהבת האלוהים. אהבה לאלוהים ואהבה לשכן נלוות זו לזו כפי שאתם יודעים. אחויי, אהבת האלוהים משמעה שאני יש לי אמונה עמוקה אשר אין מאפילה עליה דבר. אנכי מאמין באלהים השלישי. לא רואה אותו, אך מאמין בו. ואנכי מאמין בך, אב השמים. כך תדברו, אחויי בני האב. אתם בני אבי ולא ילדי הארץ והעולם. זה הבדל גדול, אחויי. רובם הפכו היום לילדים של הארץ ועולם. פעם יצרתים אותם ונשמתי בהם, כלומר אנכי זו הנפש. אנכי גורר באותן יוצרי. אבל מה עשו לי, אב השמים בטריניטי, ילדי? הם ביזו אתי, דחפו אותי לצד ולו לא מרגישים שאני, אב השמים בטריניטי, רוצה להגיע אליהם עם תאווה גדולה. אנכי מחפש אחר ילדי האהבים. אבל איפה הם, ילדי האהבים? אין יכול למצוא אותם בכל מקום. רק מצא אותם בילדיו שבאחריות בנו ישוע המשיח ואתם עוקבים אחרי אותו שאין להם דבר אחר בחשבתם אלא לאמון באלהים השלישי ולעבוד אותו.

מאיפה מגיעה אמונה זו, אחויי? מהלב העמוק ביותר. ומה זה לב עמוק? משמעו מיסטיקה, אחויי פטרוס ופיוס. רק תפסיקו את המיסטיקה הזאת. אומרים, "לא נוכל לאמון בהם, כי אין צורך באמונה בהם, שכן הם היראות פרטיות."

ילדיי הכוהנים הקרובים, האם לא דובר אני, אב השמים, אליכם ברור? למה שכחתם אותי? למה צחקתם עלי ודחקתם אותי לצד ושמרתם את חברות האוכל ללא מצפון? המצפון שלכם מת, ילדיי היקרים. איני חודר עוד בחסדי. רוצה לתת את האהבה העמוקה הזאת גם ללבבותיכם. אך מה מוצא: אי-מאמין וטעות. ילדיי הקרובים, למה לא תעוררו? למה עדיין אינכם מאמינים באב השמים אוהב אלוהים בטריונדה שלכם? חברות האוכל משמעותה אי-מאמין. איפה אמונתכם? אתם פונים לגביי. אין לכם תשומת לב כלל לבקשותי, לדמעותי, לדמי דמעותי, אשר אני מכריז עליהם בהמסרים. הלא הם אמתותי, ילדיי היקרים, שאני נותן להם דרך הודעת קטנטנים שלי? כמה פעמים אמרתי: "אני, אב השמים, מדבר דרך הכלי הרצוי, המושמע והעניו ובת אנ. זה בשליטתו ורק חוזר על מילותי, כלומר, מילים של אמת. ואז אתם אומרים: 'אלו היראות פרטיות.' כיצד זה אפשרי, ילדיי הכוהנים הקרובים, סמכויותי היקרות? רק אפשר כי אינכם מאמינים עוד ושהייתם בטעות עמוקה."

מה עושה כעת הרועה הראשי שבו עליכם להאמין, שהוא הנציג של בני יישו המשיח בארץ? מה הוא מכריז לכם? עליכם להתאחד עם כל הדתות, ולפגוש אותן בקהילה. זה נכון? האני לא האל היחיד האמיתי? אולי אין לי זכויות לעבודתי? אך שלחתיך ואוהב אתכם. מדוע תמשיכו לדחות אותי? אלא שאתם שכבים בשקר. הלא תחושו שהדתות האחרות מבלבלות אתכם. האלה אחד הוא אותו האל שאתה עובדים בטריניטי? האמונה ההודית זהה לאמונתך הקתולית? לא, ילדי! יש רק אל אחד שאתם עובדים, הטריוני. הלא דחקתם אותו לצד? כן! אתם עשו זאת! מה עליכם לעשות כעת, רבני יקרותי, רועה יקרותי?

עליכם למנוע מרועה העליון שלכם לבצע איחוד כל הדתות. ואילו אתם עושים? אין! אתם שקטים! האפשר לכם לשקוט? יש לכם זכות להשתיק אם אתם קתולים? לא! רבני יקרותי, אינכם עוד קתולי. לפיכך אינכם מכירים כלל את האמת. אולי תבדוקו הודעותי של ילדי שאני נותן לה? הייתם מוכנים ויכולים לעשות זאת? לא! אין לכם הכנה או יכולת לעשות זאת. מדוע? כי אתם חיים ומכריזים ועדים לשקר, - זה הסיבה. תראו חוסר אמונה בהודעות בגלל שאין לכם ידע, ילדי יקרותי. רק אז תוכלו לדעת את האמת, אם אתם חייבים באמת ומעידים עליה ומביאים אותה לכל העולם. מה אתם עושים? להמשיך ללמד חוסר אמונה ושקרים, לעביר אותם לרועה שלכם. ואילו רועים אלו עושים? הם שקטים, שקטים כמו אתם!

עמך הנאמנים שלי, עליו להיות צעקה בכל העולם היום לאחר הכרזה זו שרב רועה העליון שלי רוצה לפגוש את הקהילות הדתיות האלה. עליך לצעוק: "אבי הקדוש היקר, לא עוד אתה שקר באמת. כבר אתה בטעות, ואתה מכריז עליה ומעיד עליה." משרתך אינה יותר האמת. השליכו אותה, רב רועה העליון היקרי. אין לך ברירה אחרת. האם לא תאמין ששרי שלי והביבליה שייכים יחד? הכל שנכתב בביבליה, עליו להכריז לפי האמונה האמיתית, האמונה הקתולית והאפוסטלית היחידה בלבד. אני נותנת לה רק את ההודעות כדי להשלים את הביבליה כך שתעוררו. אף לא קראתם בביבליה, ולא לדבר על לחיות אותה. אתם מתים! בלבבכם ריק! אין דבר שמזיז אותכם. אינך מרגיש עוד.

אם תוכלו להכיר במיסטיקה, תחושו סביב קטנטני שלי ובעליה קדושה מלאה. היא מדברת ברוח הקודש, ולא ממנה עצמה, יקרי שלי. ולכן אתם בוזים אותן. אתם בוזים את רוח הקודש בה כי לא תוכלו עוד להאמין, כי הפכתם לכוהני העולם. למה, יקרי שלי? התפשטתם מהכהונה והעשתם זאת מזמן רב. בהסרתו השליכתם את אמונתכם הקתולית. זרקתם את ישוע! האם זה נכון, שרים יקרים, נבחרים וקראים? הלא קראתי אותך? לא הרגשתם שאני היקרי שקוראים לכם למזבחי הזבח שלי, שתיתן עצמכם לגביע זבחי, שתתנו את עצמכם לחלוטין? הכל זה, יקרי שלי, התחייבתם. והאם שמרתם את השבועה? לא! העולם יש לך ואת הרשע.

ואילו האבןרים יכולים לעבוד בתוכך. הם יכולים לספר לך את רצונם ואתה משמעת להם, אף על פי שצריך לשים ראשון את אלוהייך השלישות, אביכם השמימי. 'אני ה' אלהיך! לא יהיה לך אלהים אחרים לצדי.' האם עושה זאת רועי העליון שלי? לא! יש לו אלוהים רבים בצדיו ומאמין שהוא עוד קתולי. לא! המאמיניות הטעות משוכות לתוכה. הרשע רוצה לקחת על כל. הוא השיג את כוחו הגדול על הכנסייה הזאת. ואני, אב השמים בשלישות, שואל אותך האם תאבד זו, הכנסייה הקתולית והאפוסטולי? - לא! 'שערי שלום לא יגברו עליהם. אני אסביל להם מחדש דרך בני בידי קטנה. זה קשה מאוד, ילדי. כמה פעמים צרחתי בקטנתי. בן זקוני ישוע המשיח חייב לתת את עצמו שוב עבור עונותיכם ואברותיכם. הוא הולך שוב בדרך הצלב הקשה בקטנה שלי. והיא סובבת וסובבת.

ההודעות נשלחות לעולם ממצען. כמה צער היא כבר סבלה עבורכם, ילדי הרשויות האהובים עלי. כמה כפרה היא כבר הציעה. הכפרו, ילדי, אשר אתם תלמידי בן זקוני ישוע המשיח, לכפר על עונות אלה. הן לא פוסקות, הן הופכות יותר ויותר חמורות. התגלגלתם לבורות. תורמים לי מופע. שם שצריך לעמוד מזבח הקרבן, שם מזבח עם העם. אתם משרתים את העם. האין זה בושה? איפה המזבח הקרבנות, ילדי הכהנים הקרבנים שלי? אתם עומדים? לא! התגלגלתם לכוהני העולם והבורות של הארץ. תורמים למואמינים מופע. אתם חוגגים חברה ארוחת אוכל ואתם מאמינים שאתם חוגגים מסה קדושה. לא! אתם חוגגים רק חברה ארוחת אכל. אין ביכולתכם יותר אלא אם אני מדריך אותך דרך בני להמיר את האוסטיה לגופו הקודש שלי ויין לדמי הקדש שלי, לדם בן זקוני ישוע המשיח. אינכם יכולים עוד לעשות זאת.

אתה כבר זרקת את הכהנות הזו. לא רציתם אותן יותר, ואני, האב השמימי, עם כל המלאכים והקדושים ועם אם האלוהים, חייבים לבכות. בכתי דמעות מרירות ואשתי אמא שלי וכל המלאכים והקדושים עמי. אתה יכול להעריך זאת? לא! למה לא? כי כבר סירבת על מיסטיקה ולא רוצה אותה כלל. אתה לא רוצה לשמוע את אביכם השמימי בוכה ומבקש ממך לחזור מהדרך האפלה הזו, כי הדרך הזאת מביאה בהכרח אל התהום הנצחית.

ואתם, סמכויותי, תישאלו באשרור העולם כקהילה ותוכל לומר, "כולנו עשינו זאת, אב שמים"? לא, אתם לא יכולים לומר כך. אני שאל אותך אישית כאישיות, כחלק, כשליח שלי: "בני הכהן שלי, מה עשתה על הארץ? האם כפרת בי? האם התגלגלת לי? האם היית בלי אמונה בשרי ושרת אתי, או שהפסדת את העם, המאמינים שלך, עבורם היו אחראים?" אז תצטרך לומר "כן". ואני אומר אליך, "הסתלק ממני, לא מכיר אותך. דין קשה כזה חייב אביכם השמימי לדבר עליך. האינו זה מרירות לי, היקר שלי? מה שעושים איננו די?

כל העולם הזה, כל הכנסייה נמצאת בלבול מוחלט, בחורבן מוחלט, לא בפחות מהרועה העליון שלי, הנציג של בני השמיים ישו המשיח, אותו קיויתי לו, שמנתי ומשווה את כל הדתות עם האמונה הקתולית.

מה כבר עשה קודמו של אב הכנסייה הקדוש הנוכחי? הוא נשק לקוראן במסגד. האם אפשר לנשוק ספר שטני? האם זה אפשרי, יקרותי? וטרם לא מגיע צעקה מכם, רועים יקרותי. יש לכם את החובה והזכות, כאשר הרועה העליון נותן את הטעות לעולם, להאיר אותו ולהציל אותו ממנה. זה מה שאתם כאן למענו. ואתם שקטים כי לא אוהבים עוד את אלוהיכם השלישי, אף על פי שהבזו לו.

ואני עדיין צועק את האמתות שלי דרך הקטנה שלי, שנתנה לי רצונה, לכל העולם באמצעות אינטרנט. ואף על פי כן היא סובלת עבורכם, רשותי. הסבל שלה בלי גבולות ואתם אומרים: "היא לא ממשית. אין אפשרות לבדוק את ההודעות שלהם. יש להסיר אותן, אף לשרוף." גם אתם, בני הכמורה האהובים שלי באחוות פטרוס ופיוס אומרים אותו דבר. גם אתם מבזים את האמתות שלי. גם אתם אומרים, "אין צורך בהם, יש לנו את התנ"ך. ואיפה לא תשתק הקטנה שלי בדת הכתוב הזה של התנ"ך? היכולת להוכיח זאת? יש לכם זכות לעשות זאת? אם כבר בתוך הטעות, אין אפשרות למצוא את האמת.

הילד הקטן שלי מכריז על אמתי השלמה, והיא מוכנה לנתק את חייה גם עבורכם. האם תוכל להעלות בדעתך כיצד היא סובלת משום שהיא מוכנה להמשיך ולצעוק את אמיתי לכל העולם כדי להציל נשמות אנושיות. זהו רק רצונן ורצון הקבוצה שלהם, שסובלת, שמתקדמת בנתיב, שאינה נותנת לעולם לחדול מתפילה, כפרה וזבח עבורכם. כל יום מסה קדושה של זבח. עבודת תפילות בכל יום. שעות רבות של תפילה יומית ועבודה אחרת ממתינות להם והם לא נוטשים. הם עודם מתפללים בליל, וכופרים על עצמך בלילי כפרה שהם מחזיקים למרות חולשתן האנושית, שאינה מראה את עצמה שוב ושוב. אבל אנכי מזחלת אותם בכוח אלוהי. הרוח הקדושה תבוא עליהם ותמשיך לחזק אותם.

ואתם, סמכויותי, לא יכולים לבדוק את האמת הזו משום שאתם שכבים בשקר והכחשה. איפה תראו את האמת בהמסרים הללו אם אתם מלמדים ומעידים על הכחשה? אין ביכולתכם, אנכי חייב לספר לכם שוב כדי שתדעו מאין אתם עומדים ומה אתם עושים וכיצד אביך השמיימי בטריניטי סובל עבורכם ולא נוטש, משום שאני אוהב אותך ורוצה להציל את כלכם מהתהום הנצחית. זהו מטרת הקבוצה הקטנה שלי, להציל אתכם מתורתו האנושית באש התהום הנצחית.

שוב כך שתהפכו לילדי אב! חזורו על בגדיכם הכוהניים! אנכי מבקשת מכם! ילדים הארץ וילדי העולם חייבים שוב להיות ילדי אב, אחרת לא תוכל להגיע למלכות השמים. לעולם אין יכול ילד ארץ, שמוקדש לארץ, להגיע אלי ללא חרטה ותודה תקפים. זה מפריד אתכם ממני האלוהות הטריניטית. האם אתם לקוחים את הסקרמנט הקדוש של הכפרה? לא! האם אתם מכירים בחטאיכם? לא! אנכי גיליתי אותם לכם היום. לך עדיין הבחירה והסיכוי להחזיק במצלול הזה כדי שלא ימשוך אותכם השד הרע לתהום הנצחית.

שליחי ושליחותי סובלות מאוד עבורך ומתחננים אלי: "אבינו השמים, הציל אותם כולם מהבור האיתן. ילדי הקטן כבר הותר לו לצפות בבור זה האיתן. והיא לא תשתכח ממנו לעולם. היה נוראי לה ושאלה לי: "אבי השמים, אני מעולם לא רוצה לחוות מחדש את חזון זה. היה כך אכזרי שאיני יכול לשכוח אותו. אנא מתפלל עוד יותר על נשמותיכם, אותן אתם רוצים לקחת בחזרה. אתם יכולים להחזיר אותן דרךי. קבלו את חולשתי, דאגותי, צרכי וקשיים שלי שיש לי. אך תוכל לעשות אותם פריוניים, אתה האלוהים והאב הטריניטי העוצמתי, יודע הכל וכל-יכול. אנחנו אוהבים אותך כל אחד ואנחנו רוצים לנחם אותך בסבל הגדול הזה. לא נפסיק לנהות אתכם, כי אתם עבורנו הגדולים ביותר, החשובים ביותר והקדושים ביותר. אנחנו חיים למענקו ואין בלבינו אלא אוצר גדול זה, אותו נשמר כפנינה. שוב ושוב אומרים לכם: אבינו השמים, הציל את העולם כולו, כי הוא טובע. יש לך הכל בידיך, אתה יודע הכל ותארגן הכל. אנחנו מבקשים ממך, תפסיקי ואתה האב העוצמתי, יודע הכל וכל-יכול בשמים. לא נוכל עוד להחזיק פה, שם אתם מושפלים ביותר ומשכילים לעשות עוולות אלו.

יילדי היקרים שלי, אתם ילדיו האהובים של אבי, תמיד נחמתם אותי ואני מודה לך על זה. אנכי מחויב אליכם, מחויב מאוד, כי אתם סובלים, כי אתם מתאמצים בזמן הזה של בלבול, וכי לא תומרים מעולם "לא אבי, זה יותר מדאי לי". במקום זאת, אתם אומרים "כן אבי, אנחנו שייכים לך והבטחתנו לנצח. אתה יכול לקחת אותנו ידי כל הזמן, כי אנחנו אוהבים אותך ורוצים ללכת בדרכך ולמלא רק תוכניתך, התוכנית האלוהית, כי אתה נותן לנו הכוח, הכוח האלוהי. כאשר כוחותינו נגמרים, אז אתם שם. אתם תמיד שם. איך יכול אב שמים לעולם לשכוח אותנו? לא תשכח אותנו מעולם ואמא שלך השמייםית, אם שלנו, שאת בנו נתן לנו תחת הצלב, היא דואגת אלינו יום ולילה עם צבא המלאכים שלה, אותה היא שולחת אלינו, כי היא אוהבת אותנו ללא מידה. ואנחנו אוהבים אתכם, כל השמים וביקש ממך להציל את העולם, הוא הולך לרדת. האמונה הקתולית חייבת לחיות מחדש, האמונה היחידה, הקדושה והקתולית".

וא כך אני מברך אותכם, ילדיי האהובים של אב, האהובים קרוב ורחוק, הצאן הקטן האהובה שלי וצאנך הקטנה עם ברכת כל השמים בטריניטי, של האב, הבן והרוח הקדושה. אמן. חיי באהבה, כי האהבה היא הגדולה ביותר! תעמידו עד הסוף, היקרים שלי, כי אנכי אוהב ואמציך! אמן.